אם קרנות הון סיכון הן מועדון בנים זחוח ושוביניסטי, אז אנחנו מקימות מועדון נשים איכותי ושיוויוני – והבשורה בפתח…..

בעידן בו הטכנולוגיות הישראליות נמכרות בעיסקאות חובקות עולם במילארדים, בעידן בו כל סטראט אפ ישראלי מקבל מקום של כבוד והתעניינות גלובלית מפנקת, בעידן בו נשים מייצרות הכנסה חשובה לקיום משפחתי נאות עם בני זוגן, בעידן הזה עדיין נשים אינן מקבלות שכר זהה לגברים בעבור אותם כישורים נדרשים, בעבור אותה מישרה בדיוק.

בעידן שלנו, בשנת 2013 עדיין אין שיוויון הזדמנויות מגדרי.
הפער בין הטכנולוגיה המתקדמת לבין תפישות שוביניסטיות “ארכאיות” פועם בליבה של החברה הישראלית, כפצצת זמן מתקתקת…..

יש נשים שאינן מוכנות להשלים עם המציאות העגומה והמדכדכת הזו.
הן קמות ועושות מעשה.
הן יודעות כי הן יכולות. בזכות ולא בחסד.
ונכון שנדרשת להן דרך ארוכה יותר- כי “המהמורות” השוביניסטיות יטלטלו… אך כאשר הן מגיעות ליעד- אין תחושה מופלאה ועצימה מזו- תחושה כי “אן דבר כזה שאין דבר כזה”….

“רק הנחושות והאמיצות מגשימות”!!!!!

בכתבה שלהלן מרואיינת רחלי גנות, בוגרת קורס דירקטוריות של “יהל” ברמת גן וחברה בכירה ב”פני”ם חדשות”- פרלמנט נשים ישראליות מנהיגות בפורום מדע וטכנולוגיה, בפורום העסקי מסחרי וכן מובילה בימים אלה הקמת “מרכז יזמות עסקי לנשים” שיהא לפרויקט דגל בפרלמנט בניהולה של רחלי.

רחלי הינה דוגמא טובה לאישה איכותית, חרדית,מהנדסת מחשבים במקצועה, מנכ”לית חברת היי-טק, שמעסיקה נשים ומשלבת בית ,ילדים וקריירה, לצד התנדבותה הנמרצת בעמותה שלנו .

רחלי חברה בפורום מדע וטכנולוגיה ובפורום העסקי מסחרי של העמותה ומקדמת פרויקטים ייחודיים לנשים ולנערות (עידוד לימודי מדעים לנערות ולימודי PHD לנשים בתחומי המדע) וכן מקימה בימים אלה ביוזמתה ובניצוחה “מרכז יזמות לנשים” שיעניק שירות TAYLOR MADE לנשים לקראת הקמת עסק משלהן, עפ”י הצרכים שלהן (נשים תוכלנה לבחור איזו יועצת /ייעוץ נדרש להן- בתחומי הפיננסים, שוק ההון, ההשקעות, המשכנתאות, בתחום המשפטי או בכל תחום אחר, ובהתאם “ייתפר” עבורן סל פגישות וליווי מאת נשות הפרלמנט, כולן מקצועניות, מומחיות בתחומן, כול אקדמאיות, בכירות ומעל הכל- מתנדבות למען נשים ולמען הצלחתן!)
רחלי מהווה השראה לנשים ומוכיחה כי אפשר גם וגם- להיות אשת משפחה למופת, לגדל ילדים, לנהל בית, לנהל עסק מצליח (המעסיק 100 מהנדסות חרדיות) ולהתנדב במלוא המרץ בעשייה שאפתנית ואינטנסיבית !!!

דה מרקר, 7.3.13-“קרנות הון סיכון בישראל הן מועדון בנים זחוח ושוביניסטי”
שוק העבודה הישראלי עדיין לא מקבל נשים כשוות ערך לגברים, גם אם מדובר בכישורים דומים ובאותה משרה ■ ארבע נשים ממגזרים שונים מספרות איך לקחו את גורלן המקצועי בידיים

“קרנות הון סיכון בישראל הן מועדון בנים זחוח ושוביניסטי”

הרעיון לפיתוח אווה ונצ’רס ‏(EVA Ventures קרן הון סיכון המשקיעה במיזמים טכנולוגיים של נשים בלבד – החל להירקם בראשה של מיכל מיכאלי לפני כמה שנים, כשעסקה בייעוץ עצמאי לסטארט-אפים. “עבדתי אך ורק עם גברים, זה צרם לי”, היא נזכרת. “ראיתי את מאבק הכוח והאגו, ואמרתי לעצמי ‘נשים כל כך חסרות כאן‘”.

אחרי שחצתה את גיל 40, החליטה מיכאלי, האחות הצעירה של הח”כית החדשה מרב מיכאלי, שהגיע הזמן להפוך את המחשבות העמומות לפרויקט עצמאי. 
ב-2011 היא עזבה את חברת הייעוץ שבה עבדה, הד-הון, ויצאה לחקור את השוק. “הבנתי שכבר לא אכנס לרשימת ’40 הצעירים המבטיחים עד גיל 40’ ושאני רוצה לעשות משהו משמעותי בחיי”, היא מספרת. “לא ידעתי בדיוק מה אעשה. מה שהיה ברור הוא שאתמקד בפמיניזם ובקידום נשים, נושאים שתמיד ליוו אותי”.

התודעה הפמיניסטית חזקה מאוד בקרב האחיות לבית מיכאלי

“כן, יצאנו שלוש אחיות פמיניסטיות. האחות השלישית שלנו היא עורכת דין המתמחה בזכויות אדם. זה מוזר, כי גדלנו בבית שבו חלוקת התפקידים בין ההורים היתה די מסורתית. ייתכן שהתודעה הפמיניסטית נבנתה מכך שהטמיעו בנו ערכים של רגישות חברתית. לזה הצטרפה החוויה האישית שלי כאשה החיה במרחב מגביל. אני זוכרת שבכיתה ז’ התעקשתי ללכת עם הבנים לשיעור אלקטרוניקה, ולא לכלכלת בית עם שאר הבנות. אז גם הבנתי שעדיף לי לא להיות חכמה מדי כי לא יצליח לי עם הבנים. לצערי המודלים לחיקוי של ילדות צעירות כיום הן כוכבניות ודוגמניות ולא מדעניות”.

תוך כדי מחקר גילתה מיכאלי את חברת ההשקעות האמריקאית גולדן סיד, חברה הממוקדת אך ורק במיזמים של נשים ומצליחה יפה. “מדובר בחמש נשים אמריקאיות שמתחייבות להביא למשקיעים ערך וגם מצליחות בכך. הבנתי שיש מקום להקים משהו דומה אצלנו. הרעיון הוא להשקיע בחברה שלפחות אחד מאנשי הצוות המייסד שלה הוא אשה”.

למה יש צורך בקרן שמשקיעה רק בנשים? יזמות לא יכולות לפנות לקרנות המוכרות

“הן יכולות, אבל סיכויי ההצלחה שלהן נמוכים. קרנות ההון סיכון בישראל הן ‘בויז קלאב’ מאוד זחוח ושוביניסטי. מחפשים שם דפוס חוזר ומוכר של יזמים: בחורים בני 27 בוגרי יחידה צה”לית מובחרת.

“יזמות שיצאו לתהליכי גיוס חזרו עם חוויות קשות. הן סיפרו לי שפסלו אותן מראש רק כי הן נשים, או ששאלו אותן ‘איך תסתדרו עם הילדים?’, שאלה שאף גבר לא יישאל. יש גם סטיגמה שאומרת שאם כבר אשה מקימה מיזם, הוא יתמקד בתחומים רכים כמו דייטינג או אמהות. אני רואה שזה ממש לא כך. נתקלתי ביזמת שיש לה פתרון עבור השוק הפיננסי בארה”ב ובמישהי אחרת שעוסקת בתחום הספרים האלקטרוניים”.

האם יש היצע גדול דיו של יזמות בישראל שיוכלו לקיים את הקרן?

“הערכות מדברות על כך ש-5%-7% מהיזמים בישראל הן יזמות, אך האחוזים האלה יכולים לגדול. השטח בשל לשינוי. רבע מהסטודנטים למדעי המחשב כיום הן נשים ושיעור הפטנטים שנרשמו על שם נשים בארה”ב עלה מ-9% ל-18% ב-20 השנה האחרונות. נתחיל בקרן שיכולה להלום את גודל השוק. יש הרבה סטארט-אפים של נשים שלא מגיעים בכלל לשלב הגיוס בגלל שורה ארוכה של חסמים”.

מהם הסיכויים להצלחה?

“אני מאמינה שהסיכויים גבוהים מאוד, מהסיבה הפשוטה שנשים מוסיפות ערך כלכלי לחברה. מחקר חדש, שממצאיו פורסמו לאחרונה ב’ביזנסוויק’, מצא כי חברות היי-טק המנוהלות על ידי נשים משיגות 35% יותר החזר על ההשקעה לעומת גברים ומביאות 12% יותר הכנסות לעומת גברים”.

בקרוב תצא מיכאלי עם שותפתה לחברה, נגה פרי, למסע ראשון של גיוס כספים בארה”ב. השאיפה היא לגייס 20-18 מיליון דולר מחברות ומשקיעים פרטיים. אם יצליחו בכך, הן מתכוונות להשקיע בסטארט-אפים הנמצאים בשלבי גיוס ראשונים, סיד ופרה-סיד. “היעד שלנו הוא להשקיע בשש-שמונה חברות בשלב הראשוני ובעוד שתיים בשלבי המשך. המסר שלנו פונה גם לגברים – כדאי שתצרפו יזמת לצוות מסיבות רבות, אחת מהן היא שתוכלו להרחיב את מקורות הגיוס”.

גיל: 42 מגורים: תל אביב מצב משפחתי: נשואה+1 מיזם: אווה ונצ’רס, קרן הון סיכון המיועדת לקידום יוזמות תפקידים קודמים: מנהלת מוצר בקומברס, מנהלת אגף פלאפון חו”ל בפלאפון, יועצת טכנולוגיות של נשים, יועצת עצמאית, יועצת בחברת הייעוץ הד-הון השכלה: תואר שני במינהל עסקים ושיווק מהאוניברסיטה העברית

“הממשלה רואה בגזענות הישראלית דבר זניח”

מאבקים חברתיים שעיקרם מאבק בגזענות ובאטימות ממסדית מוכרים היטב לאפרת ירדאי, בת להורים שעלו מאתיופיה בשנות ה-70 ומי ששימשה דוברת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. המודעות החברתית של ירדאי התחברה היטב עם מחאת קיץ 2011, שבה נהפכה ירדאי לפעילה בולטת. במאהל המחאה הבאר-שבעי התגבש הרעיון שהוביל למיזם הנוכחי שלה – הוצאת ספרים בלתי שגרתית בשם “רעב”.

“אחת הפעילויות שנערכו במאהל היתה ערב שירה”, נזכרת ירדאי. “אזרתי אומץ ועליתי להקריא שיר שכתבתי. כך פגשתי את ערן צלגוב, דוקטורנט, משורר ומתרגם. המשכנו להיפגש בהזדמנויות שונות והבנו ששנינו רוצים לתת במה וליצור זרם חדש של שירה בתוך השירה הבורגנית המעייפת, שהיא המיינסטרים”.

שנה אחרי קיץ המחאה ההוא, ערכו השניים ערב הקראת שירים לזכרו של המשורר האפרו-אמריקאי לנגסטון יוז, והופתעו נוכח גודל ההיענות.

“אנשים הגיעו מרחבי המדינה”, מספרת ירדאי. “ראינו שיש לסוג כזה של שירה מקום וקהל והבנו שאנחנו רוצים לשבור את המעגל של סוג השירה שהתקיים עד אז; שירה סגורה השייכת לקבוצה מעמדית-תרבותית מסוימת. כך התגבש הרעיון של הוצאת ספר שבו שירה שחורה מתורגמת. זו שירה קשה, פוליטית, לא מכובסת. קראנו לו ‘כושי לאמאשלהם’. הספר יצא לאור לפני כשנה”.

הוצאת הספר היתה כרוכה בהשקעה צנועה יחסית של 1,000 שקל – תחילה הופצו 100 עותקים, ובהמשך הוצאו מהדורות נוספות שהתבססו על המכירות הקודמות. סך הכל נמכרו עד כה 700 עותקים ‏(“מספר מטורף בכל מה שנוגע לשירה”‏). ההצלחה עודדה את השניים להקים הוצאה של ממש, שתנוהל כקואופרטיב של עשרה אנשים. שני פרויקטים כבר עומדים על הפרק: פרסום של שני תרגומים לעברית מן המאה ה-18 של מחזות שייקספיר, “אותלו” ו”רומאו ויוליה”, שנעלמו בתהום הנשייה, ולא בכדי. המתרגם היה יצחק סלקינסון, יהודי שהמיר דתו לנצרות ומסיבה זו תרגומיו לא זכו להכרה. “המטרה היא לאתגר את הקאנון, נקווה שנצליח”, אומרת ירדאי.

ירדאי, העובדת כיום בחצי משרה במרכז פרס לשלום ומנחה קבוצת נשים ממוצא אתיופי, מציינת כי ההוצאה לא קמה למטרות רווח אך מודה כי “החלום הרטוב הוא שנוכל להרוויח מדברים כאלה”.

איך ספר השירה השחורה שהוצאתם קשור בתפישות העולם שלך?

“הנושא העיקרי העולה מן השירים הוא גזענות, ואי אפשר לנתק את זה ממה שמעסיק אותי במפגש עם העולם, ולא מדובר רק בקהילה האתיופית. קשה לי מאוד עם האבחנה שנעשית בישראל בין אנטישמיות לגזענות. גזענות היא תופעה חברתית קשה שדורשת התייחסות אמיתית, אבל הגזענות הישראלית עדיין נתפשת כעניין זניח בעיני הממשלה. בתפישה שלי, אם אתה רוצה ללמוד על החברה שלך, לך לקצוות, לשולי החברה. שם רואים את החוליים. מה שקורה בתוככי הקהילה האתיופית והקשיים שהיא סובלת מהם מעידים על המקום שבו אני חיה”.

איך את מרגישה לגבי העתיד כאן בישראל?

“אני חושבת שאנחנו הולכים למקום רע. אני חוששת להגיע למצב שבו אהיה מלאה במרירות והכל יכעיס אותי. מצד שני צצות גם נקודות אור מפעם לפעם. אני מתנגדת לאמירה שהמחאה החברתית לא עשתה כלום. בבאר שבע מקים בימים אלה זוג צעיר ואידאליסטי בית אמנים חדש ובתל אביב נפתחה מסעדת קואופרטיב בשם ‘בר-קיימא’. יוזמות כאלה מעודדות אותי”.

גיל: 31 מגורים: באר שבע מצב משפחתי: רווקה מיזם: הוצאת ספרים “רעב”תפקידים קודמים: דוברת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה השכלה:תואר שני בפוליטיקה וממשל בבן גוריון, תואר ראשון בסוציולוגיה ופוליטיקה בבן גוריון

[highlight color=”#EF9E0F”]”בתור חרדית, לא ידעתי שלימודי תכנות נחשבים גבריים”[/highlight]

לפני שש שנים, כשהיא בת 29 בלבד, הקימה רחלי גנות, חרדית המתגוררת בגבעת שמואל, את רייצ’יפ, חברת היי-טק המספקת שירותי פיתוח בתחום השבבים. ההתחלה היתה צנועה: גנות עבדה לבד, בליווי כמה מתכנתות שסייעו בפרויקטים נקודתיים.

כיום מעסיקה גנות כ-100 עובדים, רובם נשים חרדיות, בשני סניפים – בבני ברק ובחיפה. עם לקוחותיה נמנות חברות כמו אינטל, מלאנוקס, סנדיסק והתעשייה האווירית. “המפגש עם העובדות החרדיות לווה בתחילה בחשש”, נזכרת גנות. “הלקוחות נתקלו, אולי לראשונה בחייהם, בנשים חרדיות היי-טקיסטיות שלא הגיעו מהמסלול המוכר. החשדנות התפוגגה עם הזמן”.

רייצ’יפ מציגה מודל ייחודי. העובדות החרדיות זוכות במקום עבודה המקנה להן גמישות ‏(“מי שצריכה לקפוץ הביתה במהלך היום יכולה לעשות זאת”‏) ושכר גבוה יחסית, והלקוחות זוכים במחירים אטרקטיביים מאוד לעומת חברות אחרות. “מכיוון ששיעור הנטישה נמוך מאוד, יש חיסכון של 30% בעלויות הפיתוח ללקוחות”, אומרת גנות.

“ב-2004 התחיל הטרנד של ההיי-טק החרדי”, מספרת גנות. “מצד אחד, החלו להיפתח מסלולי לימוד טכנולוגיים לחרדים ומצד שני נוכחתי שבתחום השבבים, יש מחסור קריטי בעובדים. הבנתי שאם אקים חברת היי-טק חרדית, היא תענה על צורך”.

גנות מספרת כי לא הזדקקה להון ראשוני בהקמת החברה, שכן התבססה על פרויקטים קיימים והתקדמה לאט. בהמשך הסתייעה בכמה גופים התומכים בתעסוקת חרדים כמו משרד התמ”ת וארגון תמך – מרכז אמריקאי ישראלי לקידום הכלכלה והחברה בישראל. גנות הרחיבה עם השנים את השדרה הניהולית בחברה, ומעסיקה כיום שלושה סמנכ”לים – סמנכ”לית משאבי אנוש, סמנכ”ל פיתוח וסמנכ”ל מכירות. “אני מכירה את כל העובדים ומתייצבת בכל האירועים המשפחתיים, חתונות, בריתות, ושאר שמחות. אצלנו יש הרבה כאלה”, אומרת גנות. “אם פעם יכולתי גם לראיין כל מועמד לעבודה, כיום זה כבר בלתי אפשרי”.

גנות טוענת כי יותר נשים חרדיות מעדיפות כיום לימודי טכנולוגיה על פני הוראה, בזכות הביקוש הגבוה לעובדים והשכר האטרקטיבי. ואולם בתקופתה לא רווחו מסלולי לימוד טכנולוגיים לחרדים, וכסטודנטית למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן היא נחשבה לתופעה נדירה. “להיי-טק נחשפתי כבר בגיל 16 בזכות קורס תכנות שבו השתתפתי. ההורים עודדו אותי ללכת”, היא נזכרת. “הם אמרו לי ‘יש פה הזדמנות ללמוד מקצוע’. בחברה החרדית נשים, הרי, מצופות לפרנס. המשכתי לבר אילן כי הבנתי שאם אני רוצה להתמקצע ולהתקדם, תואר הוא שלב הכרחי.”.

בסיום הלימודים השתלבה גנות בתעשיית ההיי-טק ‏(“עברתי ארבע חברות בשש שנים. כך רכשתי קשרים וזה עזר לי בעת גיוס לקוחות”‏) והתמחתה בתחום השבבים. גנות מסכימה כי בנות חרדיות לא מודעות לאבחנה המסורתית שבין מקצועות נשיים לגברים, המושרשת יותר בבתי הספר החילוניים-מעורבים. “כשלמדתי תכנות לא ידעתי שזה נחשב ‘גברי'”, היא מודה. “במגזר החרדי נשים הן אלה שממלאות תפקידים שנתפשים בחברה החילונית כגבריים. במובן הזה אין כאן הדרת נשים”.

שכר העובדות חופף לזה המקובל בהיי-טק החילוני?

“העובדות מתחילות בשכר יחסית נמוך בגלל תקופת התלמדות ארוכה, וככל שהן מתקדמות השכר עולה. הן מקבלות שכר מצוין של חמש ספרות וגם זוכות לצ’ופרים כמו אימון שבועי בחדר כושר. בחלק מהמקרים השכר חופף לזה הנהוג בתעשיית ההיי-טק החילונית. עד שצצה האופציה של עבודה בהיי-טק, רוב החרדיות עבדו בהוראה. לא היו מספיק משרות לכולן, מה שהוביל לכך שנשים נאבקו על כל שעת הוראה. בסוף החודש הן ראו תלוש מצחיק”.

יש ביקוש לעבודה אצלך?

“הביקוש גבוה. ברגע שנפתחת משרה תמיד יש מועמדות. יש מאות סטודנטיות חרדיות שמסיימות מדי שנה לימודים טכנולוגיים”.

מנכ”לית יאהו, מריסה מאייר, הודיעה כי היא מבטלת את נוהג העבודה מבית. מה דעתך?

“שעות גמישות הן יתרון בולט של עבודה בהיי-טק, ואצלנו זה מחויב המציאות. מה שלא מספיקים להשלים במהלך היום – ניתן להשלים מהבית. העובדות מנצלות את הגמישות הזו בעיקר בתקופות לחץ, יש אמון ביני לבין העובדות. הן נאמדות לפי תפוקות – לא לפי שעות”.

גיל: 35 מגורים: גבעת שמואל מצב משפחתי: נשואה+3 חברה: מנכ”לית ומייסדת של רייצ’יפ, שהוקמה ב-2007 תפקידים קודמים: ראש צוות פיתוח בחברת Infineon, מהנדסת פיתוח בחברת networks-Flexlight, מהנדסת וריפיקציה בחברת Verisity (קיידנס), מהנדסת ורפיקציה בחברת Mindspeedהשכלה: תואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה מאוניברסיטת בר אילן

ערין שחברי, בת 28, מחזיקה ברזומה נאה יחסית לגילה: ארבע שנים עבדה במחלקה הרב-תרבותית בזכיינית קשת, הנחתה תוכניות שעסקו בנשים במגזר הערבי ‏(“מראה של אשה” ו”בעיני נשים”‏) ולאחרונה אף סיימה MBA מסימונס קולג’ בבוסטון, בחסות מלגת פולברייט.

עד שיצאה ללימודים בחו”ל, חשה כי לא משנה עד כמה תצטיין – הדרך לפסגה בשוק העבודה הישראלי לעולם תהיה חסומה בפניה. “הבנתי די מוקדם שלא יכול להיות שערבייה-ישראלית תהיה מנכ”לית קשת”, היא אומרת.

במהלך התואר נחשפה לתחום היזמות ואף קטפה את המקום הראשון בתחרות יזמות שנתית שעורך סימונס קולג’.

שם החל להתגבש הרעיון לקקטוס – מיזם למטרות רווח המציע קורסי יזמות לנשים ערביות אקדמאיות. קורס ראשון שבו השתתפו 16 נשים ערביות נחנך בפברואר האחרון.
“איתרתי צורך בשוק והזדמנות עסקית”, אומרת שחברי. “גם המדינה תצא נשכרת מכך. ישראל מפסידה 30 מיליארד שקל בשנה רק בגלל אי תעסוקת נשים ערביות. 80% מהערביות לא עובדות כיום ויזמות עסקית עשויה להיות מנוע הצמיחה של החברה הערבית בישראל”.

מדוע הקורס מיועד רק
לאקדמאיות?

“הרעיון הוא לטפח נשים חזקות שיוכלו להצמיח עסקים ואלה יעסיקו עובדים רבים. כך גדלים הסיכויים להצלחה”.

שחברי מספרת כי במחקר מקדים שערכה לקראת הקמת המיזם, הבינה כי הקושי העיקרי בו נתקלות נשים ערביות הוא ריחוק ממוקדי תעסוקה.

“רובן גרות בצפון, ורוב מוקדי התעסוקה הם במרכז. הן לא יכולות להעביר שש שעות בדרכים כל יום, וגם לא יכולות להעתיק את מגוריהם למקום שבו יוקר המחיה גבוה כל כך. חסם נוסף הוא מחסור במעונות יום בכפרים הערביים. צריך להבין, יש כ-12 אלף נשים ערביות אקדמאיות בישראל שאינן עובדות, מסיבות שונות הקשורות בחסמים”.

מה לגבי חסמים הקשורים במסורת?

“מחקרים שקראתי מדברים על כך שרק 4% מהנשים הערביות נמנעות מעבודה בגלל מסורת”.

את השאפתנות שמלווה אותה מגיל צעיר, מייחסת שחברי לחינוך שקיבלה מהוריה המתגוררים בנצרת. “ההורים שלי לא רכשו השכלה גבוהה, אך דחפו אותי ללימודים”, היא אומרת. “הם אמרו לי ‘את צריכה ללמוד, להגיע רחוק ולעולם אל תהיי תלויה באף גבר’. לא הבנתי את זה כילדה וכיום ברור לי שמי שמביא את הכסף הביתה הוא בעל ההשפעה. אם אני רוצה להשפיע – אני צריכה לעבוד ולהרוויח.

“אני שומעת לא מעט נשים סביבי שאומרות ‘אני לא עובדת על המיזם בשביל הכסף’. זה מטריף אותי. אני אומרת להן ‘אתן כן עובדות בשביל הכסף, ואם תמשיכו לחשוב שלא, איך נסגור אי פעם את הפער המגדרי?’ אם יזמות לא ישאפו להכניס כסף לחברה, אף אחד לא ישקיע בהן. גם נשים שכירות צריכות להתעקש על כך שישתכרו בדיוק כמו הקולגה הגבר”.

למה לא שומעים כיום ילדות אומרות “אני רוצה להיות יזמת כשאגדל?

“כי זה לא מקובל, וגם אין מספיק מודלים לחיקוי. ילדים צריכים ללמוד יזמות כשיעור חובה בבתי הספר”.

שחברי, שהתארסה באחרונה, צפויה להשתקע בארה”ב עד סוף השנה ומשם להמשיך ולהתפתח כיזמת. “אני מנסה עדיין להבין מה אוכל לעשות משם, אולי אוכל להגיע לנשים דרך האינטרנט. אני צריכה לבדוק את הפוטנציאל מבחינה עסקית”.

גיל: 28 מגורים: נצרת מצב משפחתי: מאורסת מיזם: קקטוס (“צמח שגדל במדבר, בתנאים כמעט בלתי אפשריים, ומחזיק לאורך זמן – אלה עקרונות היזמות”) תפקידים קודמים: עובדת המחלקה הרב-תרבותית בזכיינית ערוץ 2 קשת; מנחת תוכניות טלוויזיה השכלה: תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת מאוניברסיטת תל אביב-MBA מסימונס קולג’, בוסטון

Leave a Comment