מפגש וסיור בחברת "שיכון ובינוי" הרמת כוסית לשנה החדשה תשע"ט- 16 בספטמבר 2018

 

זהו סיפור על מצוינות הצטיינות, חיבוק וחולי.
ומעשה שהיה כך היה.
התכנסנו הערב חברותיי היקרות לעמותת "פני"ם חדשות" למפגש החודשי הקבוע שלנו, הפעם בחגיגיות של ממש, לכבודה של השנה החדשה הבעל"ט.
זכינו לאירוח לעילא ולעילא באולם האירועים של חברת "שיכון ובינוי" בקרית שדה התעופה, בניצוחה של אישה יקרה במיוחד – אסתר ליברזון נמר, מנמ"רית "סולל בונה". 
זה התחיל בסיור מודרך במרכז המבקרים ובמזנון הכיבודים הטעימים שמכינות חברותנו ואז זה בא – הרצאתה המרגשת של אסתר, אשר גוללה סיפור חיים מעורר השראה , נוגע כל כך, עד כי נדרשת כאן חשיבה מחודשת למילה הרצאה.
זה הרבה מעבר לזה…..
יהיו שיאמרו הרצגה… כי הבחורה לא רק רהוטה וקסומה, אלא שופעת תיאטרליות.
אך זו גם איננה הרצגה.
זו עוצמה מתפרצת , שמהגגת עצמה לדעת, אשר לקחה אותנו אל תחנות חייה של ילדה אחת מוצלחת, רקדנית בלט בלהקת "בת דור", ספורטאית, מצטיינת בכל משעוליה, שרצתה תמיד לרצות את כולם, עד כי שכחה עצמה לדעת.
הערה אחת בלתי מדודה ובלתי אחראית בעליל של מאמן הספורט שלה , ששלושה קילו שתאבד ממישקלה התקין דאז ירחפו אותה להישגים פנומנאליים ,שיבשה את מהלך חייה.
אסתר סיפרה על הרגע בו הפסיקה לאכול ועל אימהות והורות בצל מחלת האנורקסיה, הטיפולים, האשפוז והניצוץ שבעבורו אספה עצמה אל אותה החלטה שגמלה בה, להתחיל לאכול.
זהו סיפור על הצטיינות שיש בה רצייה אינסופית, על הסתרה והכחשה, על נפילה ואכזבה, על מחלת נפש והתמודדות קשה מנשוא עם סוגיית הדימוי העצמי , החולי, והחוסר הגדול באותו חיבוק שכל ילד כל כך צריך- החיבוק הזה שמקבל אותך כפי שאתה, שרוצה שתהיה ילד שמח, שמבקש שההישגים יהיו רק אמצעי ולא מטרה, ויתקפלו להם בנחת לתוך נפש צוהלת של ילד עטוף באהבה.
האולם היפה של מרכז המבקרים היה קפוא במיוחד. הפעם לא משום הטמפרטורות הנמוכות של המיזוג. כולנו היינו מרותקות לגמרי. שקט שחנק לתוכו דמעות וטלטלות ריגשיות עזות שביקשו חיבוק. 
שמעתי המוני הרצאות בחיי. מחלקן התרגשתי מאוד. אחרות הטביעו בי חותם.
ישבתי במרכזי הערכה והקשבתי למנחים ומרצים. ראיינתי אותם לעבודה, זה המקצוע שלי עד היום.
אבל חוויה שכזו היתה ראשונה , ייחודית, עוצמתית ומפתיעה , ונדמה שהחליקה לתוך הלב, התיישבה לה במהירות שיא בנינוחות, כמעט "העבירה טאבו" והתנכסה לה לנשמה.
זהו סיפור של נצחון הרוח על האופל, נצחון התבונה שגייסה עצמה משדה המצוינות לשדה ההישרדות, מהסתרה להארה, מהכחשה למודעות ומשם להתנעה מחודשת.
זה סיפור על ילדה שדרשו ממנה תמיד יותר, והיא כמעט תמיד סיפקה את הרצייה התובענית הזו, עד שהפסיקה להקשיב לעצמה, לרעשים הפנימיים שביקשו לעצמם תשומת לב , חיבוק ומילה טובה, והצליחו לקבל את אלה רק מתהום הנשייה ….
היה קשה כל כך לעשות את אותו מעבר חד מהנגיעה הזאת החדה והמטלטלת להמשכה של התוכנית שלנו אך בכל זאת , נצחון הרוח התכתב עם החלק הבידורי של הערב וניגן לו על קערות טיבטיות- ניגון שמצא לו תדר אנרגטי מעניין .
נדמה שהצלילים שבקעו מהנשמה רטטו על הקערות, והעבירו תדר אל השמיים הפתוחים המביאים לפתחנו את יום הדין , המכפר ומבקש סליחה מחילה וחיים טובים עלינו ועל כל עם ישראל.
תבקשו לעצמכם שלושה דברים הכי חשובים , אמרה אסתר. הראשון -בריאות , השני – משפחה והשלישי – אתם עצמכם … תתמקדו בהם. כל השאר זה בונוס …
עד כמה שזה נשמע פשוט זה כל כך מורכב במירוץ החיים שלנו אל ההישגים וההגשמות , בו לעיתים אנו שןכחים את הסדר הנכון הזה בניהול חיינו.
זו באמת מישנה סדורה להרהר בה ביום השקט הזה המתרגש עלינו מחרתיים, ובא לעצור ליממה אחת את חיינו לתוך שעות של שקט, מחשבות, צום ותענית. 
תודה למנצחת על החיים בחן וחסד- האישה והאגדה אסתר, אשר הפכה את סיפור חייה לשליחות ,ובשמו היא נוסעת בכל הארץ לשוחח עם נערות וילדות שעוד לא יודעות כמה הן זקוקות לשיחת האיזון הזו על הדימוי העצמי והשאיפה הזאת לשלמות.
נראה כי כמעט כולנו סובלים על רצף ציר חיינו מאותו דימוי עצמי על גווניו בבחינת הריצוי…הריצוי האישי, ריצוי בני הזוג שלנו, הסביבה, המשפחה, החברה…ושוכחים במסע הזה את עצמנו, וכי "אם אין אנו לנו,מי לנו" ? …
"וכמו ענן להתגשם
מעל חלקת שדה ריקה
ולהביא לרגבים, את הבשורה הירוקה"
תתגשמו לעצמכם, השקו את הרגבים , דשנו אותם באהבה וקבלה עצמית ולבלבו לעצמכם בשורה רעננה וירוקה.