ממשלתיות או לא להיות סוגיות משפטיות בחיי דירקטוריון 3 כיתות לומדות יחד בזום

“ממשלתיות או לא להיות” – שיעור מרתק על דירקטוריונים בחברות הממשלתיות התקיים השבוע בהתקהלות גדולה !! 3 כיתות 45 בנות של הקתדרה שלי “יהל” , כמעט למדו יחד אבל הפעם כל אחת מהן תפסה לה חלונית על צד המחשב, משוחררת מהמסיכה , בנוחות מירבית על הכורסא הביתית”
מחזור 1 של דירקטוריות ראשל”צ הלומד בנחלת יהודה ומחזור 2 של דירקטוריות ראשל”צ הלומד במרכז העירוני התגודדו להן על “מרפסות” ריבועי הזום לצד מחזור דירקטוריות מס ‘3 של כפר סבא – התקהלות מבורכת עטורת אוסף נדיר של מקצועיות, חוכמה וכישרונות הצטופפה בהתרווחות של ימי קורונה על הפס הרחב בקשב רב 5 שעות אקדמיות של שיעור אשר חתם לימודי מודולה משפטית
….”מותק, הילדות התכווצו” … זו עת הזום
יש המתחברים ואפילו בעונג לזומים האלה.. “אפשר ללבוש חולצה יפה ולהישאר בכפכפים ומכנסיים קצרים ועדיין להיראות שם ממש מוקפדת בתוך הריבוע הקטן הזה” יש האומרות.. ואפילו אין זמני ביטול בנסיעה הלוך ושוב או מסעות חיפושי חנייה…”אני לא רצה ממקום למקום … והכורסא כבר כמו כפפה ..כמה שהיא טובה אליי..” אומרות אחרות….
עידן הזום תפש אותנו לא מוכנים. ובכל זאת אנו יצורים סתגלנים … וגם חיוביים בסה”כ.. מוצאים את הטוב גם במצבים מורכבים ומאתגרים.
המרצה עו”ד גיא ויצ’לבסקי העביר שיעור מעולה ונרשמה שביעות רצון
מתגוררת הנגיעה בחיים, השיח בין אנשים גם אם אפשר רק לתקוע מרפקים… הבגדים והנעליים והתיקים הנטושים מתעוררים לחיים, קולות האנשים , הרישות החברתי והעיסקי מתעוררים לחיים , חברויות, יזמויות ויוזמות נרקמים … כי כולנו יצורים חברתיים ובכל זאת הגעגוע ללימודים הפרונטאליים צובט… כי כאן
בפרוש עלינו שנת הלימודים האקדמית החדשה ושנה של קורסים ולימודים מאחלת לסטודנטיות הדירקטוריות שלי שהזום יהיה לזמזום חולף.. לזכרון רחוק .. ונשוב במהרה לימים של ביחד אנושי שאולי כבר לא יתלונן עוד על פקקים ואיחורים בזכות הימים הטובים שעוד יבואו ויוסיפו ערך לחיים.

ויש לזה כבר שם- לעייפות הזום- ולמה זה קורה לנו?

 “Zoom Fatigue”
נעים מאוד! תצטיידו בטרנד חדש ללקסיקון שלכם ! יש שם לעייפת הזאת מול המסכים-“עייפת זום” או “תשישות הזום…”
מלכת ימי הקורונה, הסצינה הטכנולוגית שהפכה לבון טון 2020, שהופכת את חיי העבודה והחברה שלנו למקוונים , הדיגיטציה המקדשת ריחוק חברתי והפכה זה מכבר את חיי העבודה, הלמידה והחברה למקוונים היא סינדרום קליני אמיתי
אקטיביזם מוחי של אינטראקציות שלא מוכרות לגוף שבראו לנו, המעצימה את תחושת הבדידות, את הפרעות הקשב והריכוז, עיבוד מידע מייגע כתוצאה מהעיכובים והנתקים, גוררים אנרגיה מנטלית גדולה ותובענית שלא בהכרח נוכחת אצל כל אחד מאיתנו
יותר אנשים עסוקים בניראות שלהם על המסך, משפרים הופעה וזוויות ישיבה , מסדרים את השיער, מתעייפים, יוצאים להפסקה, מחשיכים את עצמם או את קולם, בוחרית תמונת מסך כדי לייצר דימוי מיטבי… עולם וירטואלי בורח מספונטניות
זהו האסקפיזם המעוצב, הכי מסודר שניכפה עלינו במגיפה הזאת….
אסקפיזם שלוב ידיים עם אי הודאות, חוסר האמון של הציבור, התפרקות הערכים, ניתוץ מסגרות החיים והשינוי הדרמטי בהתנהלותנו , מביא לפתחנו אתגר עצום.  
וכל זה כנראה לא ממש זמני … אז המון הערכה לילדים שלנו שלא למדו פרק באסקיפיזם ונדרשו מייד לנצח על הלימודים והטכנולוגיה בו זמנית, למורים שעכשיו רק קשה להם יותר ולכן הסטודנטיות בקורס דירקטוריות מחזור 3 בכפר סבא שבאתן אמש שוב אל המסכים ואיתגרתן עצמכן בחזיתות רבות , טכנולוגיות, פדגוגיות ופרקטיות, חברתיות והטמעתיות בשיעור בחשבונאות ודו”חות כספיים, המעלה אתגרים גם בכיתה פרונטאלית
המרצה המצוין שלכן, רו”ח בר לב ניצח על השיעור המקוון באופן מקצועי ושמחתי על המשובים המצוינים
בהתבוננות על חצי הכוס המלאה ניכר כי ההתכווצות הזאת לקפסולות איננה רק פיסית
בעולם הזום היא מזמנת בתקופת זמן אחת קצובה מגוון כישורים הרבה מעבר לעצם הלימודים, ובכך תפוקתה עולה עשרות מונים
בבחינת היתרונות והחסרונות של העולם החדש הזה שניכפה עלינו, אני מצהירה בזאת על העדפה ברורה מאוד לעולם הקירוב החברתי, הנושם, הנוגע, המתקהל, המחבק וגם לפעמים מנשק

[הצג כמצגת]