דברי סיום קורס דירקטוריות פתח תקווה, מחזור 2 אוקטובר 2014-ינואר 2015
סיום קורס דירקטוריות מס’ 2 בפתח תקווה – 25.1.2015
כבוד ראש העיר מר איציק ברוורמן,
סגן ראש העיר מר איציק ישראל,
הגברת דפנה ברוורמן,
חבר מועצת העיר צדוק בן משה
חלי פרידמן היקרה
חברותי לקורס,
הגענו לסוף הקורס, קורס דירקטוריות, לא זה לא נאום שכתבה מירב מיכאלי עם זאת אכן מדובר בדירקטוריות כלומר לשון נקבה. הנופך המיוחד של הקורס מעצם הווייתו עבור נשים היה חוויה מיוחדת ומעצימה. חיבור של נשים חזקות, מעניינות, מיוחדות המבקשות למצוא את הדרך לפרוץ גבולותיהן הוא כוח בפני עצמו.
בפתח תקווה ממנה אני מגיעה, יש פעילות חברתיות רבות בשכונות ואף שש נשים ככל הידוע לי (אורי, דניאלה, עדי, רותי/מאיה, אסנת ואנוכי) המובילות את ועדי השכונות בהן הן גרות ולי יש הכבוד להיות אחת מהן כמו גם אסנת עמרם שמובילות את הועד בשכונתנו.. אנו עומדות במאה ה21 ועדיין אין מספיק נשים בתפקידים בכירים בטח לא ביחס לאחוזינו באוכלוסייה. עדיין נראה יותר נשים בתפקידים התנדבותיים מאשר נושאות משרות רמות המשתכרות מכך.
אני חושבת שהדרך שלנו הנשים עדיין ארוכה הגם שיש ניצוצות של שינוי. יתרה מכך, שרוב הסיכויים שזה ישתנה הם רק אם אנו הנשים נעשה את השינוי הזה. אני רוצה לראות הובלה נשית אחרת לא כוחנית זו הצריכה להתמודד עם הגברים, אלא הובלה נשית עם כל היכולות המיוחדות לנו הנשים, של שיח מקבל, מכיל, דורש, המנהל משא ומתן ומגיע לתוצאות בדרך של שיתוף והנהגה.
העשייה הציבורית היא כמו אש מחד לא פשוטה, חמה וגובה קורבן אישי כזה או אחר, מאידך חומה ממכר וכל הצלחה קטנה לשיפור חיי התושבים משכיחה את האכזבה או התסכול שהיו בדרך ונותנת דרייב להמשך.
ברור לי שהקושי שלנו הוא עצום, כי אנו מנהלות מספר מערכות בו זמנית וגם אם יש שיח על משפחה שוויונית, הרי שעדיין אנו נושאות במירב העומס המנטלי והמערכתי בבית וכמובן במשרה מחוץ לבית. עם זאת אני יודעת שיש ביכולתנו לשנות כי דווקא הצורך שלנו לנהל מספר מערכות דורש מאיתנו יכולת התמודדות וההסתגלות למצבים משתנים.
נשים שמצליחות להתברג לתפקידים בכירים בחברות או אף בפוליטיקה הן תמיד (ויסלחו לי הגברים כאן), תהינה נשים מצוינות בעוד הגברים יכולים להיות גם בינוניים ואף למטה מזה. נשים נדרשות להציג יכולת על כדי לשרוד את העולם הזה.
מה שאנחנו צריכות הוא בעיקר להאמין אחת בשנייה לפתוח דלתות זו לזו וגם זה לזו, להתעקש ולא לוותר.
אני גאה להיות חלק מקורס זה שהוקם ביוזמתה של חלי ובעזרתו של צדוק בן משה חבר מועצת העיר שעשה כל שאפשר לקיומו. ובחסות הראש העיר – ראש העיר וצדוק בן משה, אלו שני גברים שאינם פוחדים מנשים חזקות ויודעים לתת את המקום הראוי לנשים ולהשיג את המיטב מהן.
אני מקווה שגם בעיר נעשה הבדל ונראה יותר נשים בתפקידים בכירים ובטח במועצה – אני קוראת מכאן לך כבוד ראש העיר לקדם נשים לתפקידים בכירים וליצור בדומה לנבחרת הדירקטורים רשימה של נשים מהעיר פתח תקווה, מקצועיות ומתאימות לתפקידים שונים ולהשתמש ברשימה זו עבור מינויים ראויים.
הקורס הזה פתח לי צוהר לראיה עסקית ובעיקר לדעת שזה לא פשוט עם זאת, זה אפשרי.
מעצימה לא פחות היתה החוויה ללמוד עם בנות תיכוניסטיות, מוכשרות אחת אחת שעוצמתן ניכרה בשאלותיהן המבקשות לדעת ולהבין ולא פחדו גם להתמודד מול מרצה זה או אחר.
פעמים רבות הסתכלתי בהשתהות איך אתן לא מוותרות למרצה ומתווכחות כנשים שעברו דרך חיים, היכולת בגיל צעיר כזה לדעת את החוזק שלכן בתוככן הוא לא מובן מאליו ועל זה אני רוצה להודות לכן, על מי שאתן ומה שהבאתן לנו לקורס.
אז מה היה לנו כאן?
הסתגלות ללימודים, ישבה של 5 שעות תמימות עם הפסקה קטנה
וכל זה בלי וואטסאפ ,פייסוש וסתם שיחה על השכונה
ניסיון להבין כי חברה הינה יישות עצמאית, על חובת אמון והזהירות
על אתיקה בעסקים וכמה אין שם פשטות
כמו כן, כמה חשוב להכין אקסל כדי לבחור חברים…
כן כמו המרצה קותי לוריא – שאין כאלו דברים 🙂
בלי קריאת דוחות כספיים אין מה לעשות בדירקטוריון
וזה בלי קשר למאיון העליון…
מימון ומינוף השקעה לא בילדים 🙂
וכמובן חלוקת דיוודנדים
ואם כבר מדברים על דיוודנדים, אני רוצה לומר כמה מילים על חלי שהיא בהחלט הדיווידנד שלנו מהקורס הזה.
חלי, את אישיות בלתי נלאית, לכל שאלה מיד תשובה. את מודל לעוצמה ליוזמה ועשייה.
מאחלת לנו שנדע למנף עצמנו כל אחת בתחומה או בחלומה.
Leave a Comment