Project Description

שאלון  מורחב

 

שם:חלי פרידמן

עיסוק:מרצה לניהול, יועצת ארגונית , דירקטורית, מנכ"ל המרכז להכשרת נשים בעסקים

המוטו שלי בחיים הוא:הפריבילגיה להיות בעל יכולת בחירה , ומתוך כך לצמוח בעשייה ובתעסוקה מבחירה חופשית.

קפה ראשון של בוקר – השקט שלפני הסערה

(איך את מתייחסת אליו? מה המשמעות שלו?)

אני מתעוררת בבוקר – מה המחשבה הראשונה שעולה במוחי? המחשבות אצלי לא הולכות לישון, כך שהבוקר ממשיך בעירנות יתרה את הוויית המחשבות מהלילה

(הכיף שלך לצאת לעבודה? לעבוד? עוד יום של עבודה..)

חדשות או רכילות – מה מעניין אותי יותר?לא חדשות ולא רכילות- התרגשות מהתחדשות בהתרחשויות

איזה עיתון יומי אני קוראת? מעריב ודה-מרקר

אינטרנט לגביי הוא:הוויית חיים

את השקט שלי אני מוצאת ב:מוסיקה

החזון שלי כשפתחתי את העסק?להיות נאמנה לתפישת עולמי ולצדקת הדרך, ולהגיע בדבקות אל היעדים, מבלי לוותר על איכויות ויצירתיות.

שני משפטים על עולם העסקים של ישראל:רקמה אנושית מעניינת של אנשים יוצרים ויצריים, מהירים ודעתנים, שהניגודים ביניהם הם פניה המאתגרות של החברה הישראלית, על יופיה ותחלואיה גם יחד.

העסקה הראשונה / השיעור העסקי הראשון שלי (סיפור מכירה מעניין)בימים בהם עסקתי בעבודה ציבורית שימשתי כמנהלת התקשורת הקהילתית של ההסתדרות הכללית. בין הפרויקטים החברתיים הרבים שיזמתי והובלתי, הקמתי, בניגוד לכל הסיכויים אז, פרויקט לילדים בסיכון- בו הקמתי מועדונית כמסגרת משלימת בית באחד הישובים בצפון הארץ.  למועדונית זו הגיעו כל יום 25 ילדים הסובלים מהזנחה רגשית ופיסית. כמעט באפס תקציבים, ביזמות לגיוס מורים, גיוס תרומות מאנשי השכונה, גיוס תלמידי מחויבות אישית וגיוס משאבים מהמועצה המקומית, כמו גם כוח אדם מקצועי, בהקדשת שעות ארוכות ובעיקר באהבה ובאמונה הוקמה המועדונית . כמנהלת צעירה היו רבים בהיררכיה הארגונית שריפו ידיים ואף טענו כי זו אינה ליבת העיסוק המוגדר שלי.  בנחישות ובהשקעה של שעות אין ספור, הצלחתי לגשר על פערי תפישות, להיפגש עם קברניטי הרשות המקומית ולשכנעם להצטרף למיזם, בשיתופיות מלאה.   הסיכויים היו נמוכים בשל סכסוכי עבר ופערים פוליטיים שכמעט היה נראה שאינם ניתנים לגישור.   הייתה זו דרך חתחתים והפעילות הייתה למעשה התנדבותית. 

העסקה הושלמה והמועדונית קמה. צוות גדול פעל במשותף בהרמוניה. ההתרגשות הייתה גדולה.  אני סברתי כי דווקא ילדים המגיעים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות, אל לנו להדביק להם תוויות וסטריאוטיפים נוספים לאלה הקיימים, והחלטתי לפנות לארגונים טכנולוגיים ולחברות היי טק במטרה לקבל סל תרבות וחוגים להעצמת אוכלוסיה זו ולרווחתה לא רק במושגי יסוד.  זו הייתה העיסקה המכוננת ביותר עבורי עת זכיתי להיענות מצידם.  הניצוץ בעיניה של ילדה אחת שהבריק למרחקים עת זכתה להיות לשעות אחדות חלק מילדי "האליטות החברתיות" שמור בליבי בחום עד עצם היום הזה. החוגים האיכותיים שזכו בהם הילדים הפיחו תקווה והביאו כבוד וגאווה גם למשפחותיהם. היה זה מיזם שהייתה בו נשמה יתרה.

אין ניצוץ זוהר ומרגש יותר מזה הניבט מעיניו של ילד שהבאת לו שמחה, ניצוץ שנדלק בליבך ומצית להבה כל יום מחדש, כזה הנותן לך תחושה כי גם כשנדמה כי אי אפשר- הכול אפשרי. אותה ילדה בעלת העיניים הנוצצות ניגשה אליי ושאלה : "האם באמת אני אהיה בחוג הזה? האם זה רק לפעם אחת או לכל השנה? החיבוק שהעניקה לי כששמעה כי היא הופכת להיות חלק קבוע מהחוג הזה ולהגיע כל שבוע, היה החיבוק הכי חזק שהייתי רוצה לחוש בכל עיסקה שאעשה עוד בעתיד.

 בכל עסקה שביצעתי מאז בתפקידים רבים בהם כיהנתי והנני מכהנת עד היום, מוביל אותו המבט והניצוץ הזה, לעבר ההתרגשות הבאה- הנכספת אל אלפי ניצוצות שעוד יבואו.

התובנה העסקית שלי היא: ברגישות ובנחישות.

מה הייתי משנה בהתנהלות שלי? משחררת אנרגיות שליליות, מפחיתה ביקורתיות , מגבירה זרימה לאפיקים נוספים.

איזה טיפ חשוב הייתי נותנת לחברה טובה המקימה עסק? לא לוותר על החלומות, להקשיב לעצמך, ללמוד את עצמך כדי להתוודע לחולשות, לחוזקות ולהזדמנויות, כדי שתוכל להקשיב לעצותיהם של אחרים, אך תמיד לסמוך על עצמך.

איזה ספר טוב קראתי – מה נשאר איתי בעקבות הקריאה?"האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל- הספר שופך אור על התמודדות קשה של הכותב בשואה, ממנה התעלה לחיפוש אחרי משמעות, זה שנתן לו כוח לשרוד ולהגשים.  דווקא ממקום זה, שמחבר אותנו בגורל אחד, צומח "יתרון הקושי" לתובנה.  הפסיכותרפיה כגישה , מחדדת בספרו של פרנקל את הצורך ביצירת משמעות לצד משמעת, הצבת מטרה בצד נחישות להשגתה, ואלה מהווים צינור להבנת פשר החיים.  לצד הסבל והקושי, שחווים בני האדם, כל אחד עפ"י תפישתו ועולם המושגים התרבותי-חברתי של סביבתו, יצירת משמעות ומטרה מייצרת את "הניצוץ"- זה המאיר לאלה הבוחרים לזכות באור זה, למציאת משמעות- והעיקר- לא לאבד את התכלית, לא להתמסר ל"ריק הקיומי", לנוחות שבבטלה, לרפיון ידיים, לשחיקה ולאי הוודאות- ולקחת את גורלנו בידינו.

על כך אמר ניטשה : "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך.. אוי לו למי ששוב לא ראה פשר בחייו, לא מטרה , לא תכלית… גורלו נחרץ במהרה".

במסע הדינמי להשגת היעדים והמטרות, בריצה חסרת המעצורים להשיג בעולם של תחרות חסר פשרות, במציאות גלובלית חסרת גבולות, ההופכת את המחר לאתמול, ואת העתיד לעבר ביעף, לעיתים אנו נותרים חסרי כוחות ומתמסרים בעיקר אחרי כשלון או אכזבה לנוחות שבחיפוש רשימת האשמים… במקום לחפש את הפשר , את המשמעות- ובתוך כך לזכור תמיד כי הזמן הוא המשאב הכי יקר עלי אדמות- והינו מתכלה- ועל כן כל יום שעובר איננו חוזר, גם לא הדקה הזו, בה אני כותבת מילים אלה….

מה אני עושה למען ההגשמה האישית שלי? מפתחת תחומי פעילות חדשים, מציבה אתגרים ואף מקבלת החלטות לסיים פעילויות כשהן בשיאן, ולהתעשר בידע ובתובנות כל העת.

אישה שהייתי לוקחת איתי  ל"אי בודד" – ולמה? אני לא אדם של איים בודדים. אני אדם של אנשים – וחוץ מזה- מדינת ישראל היא לא מספיק אי בודד בשבילכם? או שנדמה לנו שאנחנו באמת מרכז העולם?…………….

*השאלון הוא במה אישית לנשים המפרסמות את עיסוקן בפורטל "נשים נקודה ביז". מנהלות הפורטל שומרות להן את הזכות לבחור אילו תשובות יפורסמו.  יש לצרף תמונה.

לשלוח לכתובת    nashim@nashim.biz