אקסלרטור חדשנות ציבורית , משרד החוץ, קורס צוערים 2019

משרדי “ישראל דיגיטלית”, המשרד לשיוויון חברתי, בנין צ’מפיון, רמת גן

היה לי הכבוד להיבחר ע”י תוכנית הצוערים של משרד החוץ לשמש כמנטורית ל-7 מיזמים
– סטארטאפים חברתיים, פיננסיים וציבוריים שונים ופורצי דרך.
הבוקר, הוזמנתי  ל”ישראל דיגיטאלית” לסבבים בני 45 דקות, להצגתם של הצוערים את
המיזמים שבחרו לפתח כדי להקשיב , לרענן חשיבה ולצקת כיווני חשיבה מאתגרים, בבחינת “איפכא מסתברא”.
היה לי לעונג להנחות אקסלרטורים בנושאי תגמול עובדי מדינה, נסיעה בקארפול,
שימור ידע ומיומנויות בארגונים, ועידוד תרבות החדשנות במגזר הציבורי, במרתונים
של “ספיד דייטינג”.
מאתגר להתמודד עם איפיוני המיזמים והחומרים שנאספו ע”י הצוערים, בבחינת
top-down (ראיונות עם מנכ”לים ובכירים) ו-וbottom-up.
ניכר כי האתגר שלי לפשט הבנה של תהליכים, ראייה מתכללת והוליסטית, להתפרע
ב”להפוך את הפירמידה” ולהתמקד בחשיבה תוצאתית במקום תהליכית, צלחה את הדרך
וסללה לצוערים חשיבה אחרת.
כמרצה וכמנחה שנים רבות היה מעניין להתוודע לדפוסי החשיבה של אנשים בעלי
מצוינות יתרה, המתמחים בימים אלה במשרדי הממשלה השונים, ומתחקים על התרבות
הארגונית ותפישת הארגונים את האופק החדשני שלהם.
בתפישת עולמי אני רואה את המשאב האנושי בארגון כסוכן השינוי וכמשאב היקר והחשוב
ביותר. תפישה זו לעיתים “סובלת” מדיכוטומיה עד שינון בלתי מעמיק ,המרחיק עד
מפוגג את עומק משמעותה האקוטית בתוצאות העיסקיות ובהישגי הארגונים.
בדיונים אודות תפישת החדשנות התוודענו בגעגוע לברווזון הגומי החביב שאהבנו
להשתעשע איתו באמבטיה, ומסתבר שהינו רלוונטי גם היום ,ולא נס ליחו.
ואיך הוא מתקשר לחדשנות?
מסתבר שכאשר בחרו בו מהנדסי תוכנה להיות החפץ החביב עליהם לניפוי שגיאות קוד,
הציבו אותו על המקלדת או על שולחנם ודיווחו לו על השגיאות, יכלו להינות משתיקתו
ולחוש כי הדיסוננס הקוגנטיבי בין התכנון לביצוע מקבל “טוויסט” אחר לגמרי…
וכדי להיות חדשניים ופורצי דרך מצופה כי נוכל “לזרום” ולעיתים אף לתת לזרם לקחת
אותנו… ואז- טלטלות המסע עשויות להפגיש אותנו עם הזדמנויות חדשות, וחופים שטרם הכרנו.
מישנה תוקף לזרימה שכזאת באה לביטוי ב 1992 כאשר משלוח צעצועי ברווזוני גומי
נשטף מאוניית משא אל האוקיינוס השקט והפך לפסולת ימית מזיקה מחד, ומאידך למחקר
פורה ומאתגר אודות הזרמים באוקיינוסים. 
כעבור 15 שנה נמצאו חלק מהברווזונים בחופי אנגליה, לאחר טיול ארוך ושיט חינמי
סובב עולם.
מכאן ש”לזרום” או לעיתים גם “לצוף” כמו ברווזון גומי זו גם חוויה מאתגרת ומזמנת
עולמות חדשים, אלה שנדרשים לנו לפריצת דרך.
מאז אימוצו של מבחן “הבירווז” (Rubber duck debugging )שידרג זה את עצמו לדעת
כאסטרטגיה לדיווח לחפץ דומם (וחביב במקרה זה) המנפה שגיאות, מסלק מחשבות
מיותרות, מעלה ריכוז ואף מפריח ניצוצות להברקת רעיונות ופתרונות.
ומאז ועד היום מילות השיר :” ברווזים ברווזים בואו הביתה! (לא רוצים)
בואו לאכול! (לא רוצים) בואו לשתות! (לא רוצים)
טוב, הזאב יטרוף אותכם! (לא פוחדים)!!!!
הפכו למשמעותיות עוד יותר מאוסף תמימותן, ובעולם שמי שלא טורף- נטרף, ומי שפוחד
לשחות -טובע, ומי שאיננו מתחדש- מתפוגג… שירת הברווזים במעלה הזרם מגעגעת בקול
תרועה רמה באקזיטים מעוררי השראה ובסטרטאפים הכי נחשקים !
בהצלחה לצוערים המוכשרים. נהניתי מכל רגע!